יום הולדת לברוס לי

  
28/11/06   12:35/ שלום (בוגי) בוגוסלבסקי.


אתמול – היה יומולדת לברוס לי. איך לעזאזל דבר כזה עבר בשקט?

בשבילי, ברוס לי הוא גיבור ילדות. זאת היתה טראומה אמיתית לגלות ששמו הוא Bruce Lee ולא Brosli כפי שאני והילדים בשכונה חשבנו.
מכה גדולה עוד יותר היתה התגלית שהוא בכלל לא קרטיסט (למרות שהכתב של "מעריב" עדיין בטוח שכן) אלא עושה... קונג פו (על ג'ט קוון דן אף אחד לא שמע אף פעם).

חלק מההתמודדות עם תהליך ההתבגרות הבלתי נמנע היה הכרה בכך שהוא לא עשה 80 סרטים, זה רק נראה כמו 80 סרטים כי במתנ"ס השכונתי, איפה שהיו מקרינים סרטים בשתי שקל שנקנו ב-10 שקל לקילו, היו מראים אותם שוב ושוב ובגלל שכולם די אותו הדבר לא שמנו לב שמדובר כולה באיזה חמישה סרטים.

אחרי הסרטים, היינו יושבים באיזה חור ומנתחים את מהלכי הקרבות, תוך נסיונות לחקות אותם, ומתווכחים אם ברוסלי יותר או פחות חזק מספיידר-מן, הענק הירוק או האבא של בוריס.

בעולם פוסט-מודרני וציני זה: ברוס לי הוא סמל לערכים הישנים הפשוטים והטובים שעליהם גדלתי והתחנכתי בזכותו:
שמירה על פאסון ונונשלאנס בכל מצב (עד שמעצבנים אותך ממש ואז אתה צריך לכסח אותם), הגנה על החלשים והמסכנים מפני הגדולים והחזקים (וזה שלשים בוס מנייק בתוך קוביית קרח ענקית זה בסדר).  אם מישהו הורג את המאסטר שלך, אתה צריך למצוא אותו ולהגיד: Now... we fight   תוך הקפדה שתנועות השפתיים לא יתאימו למילים.
כבוד זה כן חשוב, למרות מה שהמחנכת אומרת.
אלימות זה לא הפיתרון, אבל יש אנשים שחושבים שכן (ולפעמים צריך לדרוך להם על הראש ולעשות "אייייייהההההוווווו)"...

יום הולדת שמח לברוס לי, בדוג'ו הגדול שבשמיים.