רכות ופנימיות באומנויות הלחימה

 

 

- 1 -

 

 

מבוא:

 

קיים מושג נפוץ הצובר פופולאריות לא מעטה בעולם אומנויות הלחימה והוא: "אמנות לחימה רכה / פנימית".  בתי ספר בכל העולם מציעים לתלמידים לבוא וללמוד את רזי החכמה ה"אמיתית" של אומנויות הלחימה... לא עוד "מסת השרירים היא שתנצח" כי אם ה"תחכום", "האי העשייה" והכישרון של "לא לעמוד מול ההתקפה" הם הסוד המצפה לתלמיד הסובלני שיבין ש"לא בחיל- כי אם ברוח"  ינוצח הקרב...

 

 

היווצרות המושג "פנימי" / "רך":

 

חשוב להבין מהיכן התחיל הבידול אשר הוליד את מה שמכונה "אומנות לחימה רכה / פנימית":

אמני לחימה בכירים ביפן של סוף המאה ה- 19  ואדריכלי פעילות גופנית בסין של אחרי המהפיכה הקומוניסטית ביקשו להראות להמון ש"כל אחד יכל" - לא עוד אמנות לחימה כנחלתם הבלעדית של מי שמתאמנים מגיל אפס וכבר שברו כל עצם בגופם. עוד ביקשו הוגי "הלחימה העדינה" להדגיש כי יש לה לאמנות הלחימה ערכים מוספים – זולת הקניית כלים ל"איך ללכת מכות" כגון: חיזוק והגמשת הגוף,

חוסן נפשי ורוגע ועוד סגולות שהיו שמורות עד לאותה עת רק בידי מטי-מעט...

הרעיון היפה של אמנות לחימה לכל גיל ונפש הולכת מני-אז וצוברת תאוצה: היא מסייעת להתפשטות אומנויות הלחימה בכל מקום בו תרים אנשים אחר תרבות פנאי, אך גם הולידה תפיסה שגוייה

המחלקת באופן שרירותי את עולם אומנויות הלחימה לשניים: "רכות" מול "קשות" או אם נרצה: "פנימיות" מול "חיצוניות"...

הטיעון המרכזי של העוסקים בשיטות "רכות" / "פנימיות" הוא שבשיטות "רגילות" כמו קראטה, רוב אסכולות הקונג-פו ודומיהן, אין את המרכיבים המזוככים המוצעים בשיטות "רכות" ו"פנימיות" כגון: איידיקו, טאי-צ'י ועוד מספר מועט של אסכולות ה"מזוהות" עם הקטגוריה הנ"ל.

 

אותם טוענים: מסבירים כי רוב סגנונות הלחימה מציעים מיומנויות המחייבות כח שרירים ויכולת גופנית יותר מכל דבר אחר והן חסרות את "המדרגות העליונות" המביאות אל הרכות והיכולת לנצח קרב ללא כח – בצד כל הערכים המוספים לנפש ולגוף כפי שהוזכר.

 

 

הסוד הידוע לכל:

 

אומן לחימה ברמה באמת גבוהה, המכיר את שיטתו על בוריה ושלל רבדיה, יודע כי ישנה דרך ברורה בכל שיטה אל הרכות והפנימיות האמיתית: כזו שיש לה גם ערך לחימתי ולא רק מרכיבים של "ספורט להמונים".

לא ניתן להקנות לתלמיד כילים להגנה עצמית יעילה אם מעולם לא התנסה באינטראקציה חפשית / חופשית-למחצה מול יריב שכל מטרתו היא להכניע ולהכאיב... כדי לבלום מכה צריך לדעת לתת מכה ואף רצוי להתנסות בחוויה הלא נעימה של לקבל מכה...

אותם קברניטי אומנויות לחימה "רכות" או "פמימיות", היו אומני לחימה אשר היו מנוסים בעצמם במגע לחימתי ובאו משושלות עתיקות יומין של לחימה. להם עצמם המוסג "מה זה ללכת מכות?" היה נהיר אבל לדורות שלמים שצמחו תחת הנהגתם, בשיטה אשר עברה עידון ופילטור, הדבר כבר לא היה כ"כ מובן מאיליו...  מהם אם כך, אותם מרכיבים אשר הופכים כל שיטה לשיטה בעלת רבדים פנימיים?

 

... / - 2 -

- 2 -

 

 

שלוש רמות לרכות ופנימיות:

 

ישנם שלוש קטגוריות שביחד נותנות לאמנות הלחימה, מימד שאינו תלוי בכוח-עלומים ובמסת-שריר

בלבד והן: הרמה הגופנית, הפקה אופטימאלית של הכוח וטקטיקת הלחימה – היא המגע עם היריב.

 

 

"הגוף המאוחד" – באיזה מצב צריך להימצא גופנו? מהן הדגשים?

 

שיחרור:  

נינוחות והרפייה של כל איבר אשר אינו נוטל חלק פעיל באינטראקציה, כשחרור והצנחה של הכתפיים המאפשר הפעלת ידיים במאמץ קטן יחסית.

יציבה:

שמירה על גב זקוף מאפשר לקו המרכז להיות במנח הטבעי שלו וע"י כך להפיק את מירב הפוטנציאל ממבנה גוף האדם. כפות הרגליים (הגם שתנועתן קלה) שואבות את עוצמתן מן הקרקע ומסוגלות להעתיק באחת את הגוף מהאדמה, או להשריש אותו – איתן בתוכה.

נשימת בטן:

מצב בו האויר הנשאף "נדחס" אל הסרעפת – בכיוון הבטן במקום "לנפח" ולהעלות את הריאות וכלוב הצלעות. שיניים סגורות (שלא בחוזקה), לשון נוגעת בחיך העליון של הפה, והאוויר "יורד אל הבטן" –

ומשם יוצא מהגוף...

נשימת הבטן רווחת בתרבות הגופנית של מזרח אסיה במגוון גרסאות והיא תופשת את מקומה כפלדפורמה לתנועה יומיומית נכונה וככלי בסיסי לריפוי ברפואה העממית – בצד היותה "פטנט" להפקת כוח בלחימה. יש הטוענים כי נשימה נכונה (בצד שנה ותזונה נאותים) היא חלק מהסוד לטיפוח אנרגיית החיים (ה"צ'י" או ה"קי") – לה מיוחסים כוחות כמעט מיסטיים...

 

 

 

"הכוח השלם" –  כיצד מרביצים הכי אפקטיבי?

 

מתוך הבנה כי "השלם תמיד עולה על סכום חלקיו" יטיב לעשות אמן לחימה אם ידע כי בשעת בלימה או חבטה, יופק כח רב לעין שיעור עם יעמוד כל הגוף מאחורי היד או הרגל המצויים באינטראקציה עם היריב: ציר הגוף ברוטציה מלאה ומשוחררת של המותניים, שימוש חכם של כפות הרגליים בקרקע,

כתפיים משוחררות ונינוחות ונשימה נכונה (כפי שהוזכר לעייל) – כל אלו יסייעו לחולל עצמה רבה  יותר מאשר סך יכולתיהן של יד או רגל לבדן...

 

 

 

"המצב הריק" –  ללכת עם ולא נגד כח היריב...

 

האלמנט השלישי והאחרון מדבר כבר ישירות על ה"כיצד להילחם"... בתמצות רב, ניתן לומר כי השאיפה שלא לעמוד מתחת למטר ההתקפות ולא להתעמת "ראש בראש" עם היריב – היא הסוד.

ישנן טכניקות שונות אשר מה שמאגד אותן לכדי עיקרון-אב הוא הסטת כח התוקף וניצול המומנטום שהוא מייצר כדי להפיעלו בחזרה נגדו.

יש לקחת בחשבון כי קרב רחוב אשר עלול לנחות עלינו בהפתעה ובאגרסיביות המפתיעה ברצחנותה, יקשה מאוד על הפעלה "טהורה" של עיקרון מעניין זה. לפיכך אין הלוחם פטור מהצורך הבסיסי של לדעת לבלום מכות ופשוט להתעמת עם הסיטואציה...

 

 

 

... / - 3 -

- 3 -

 

 

ולסיכום:

 

רבדים מספר לה – לאומנות הלחימה: היא מלמדת את המתרגל כיצד לנשום, לעמוד, לנוע, לבלום ולהפיק חבטות ואת כל אלו לשלב יחדיו לכדי עשייה מלאה הנותנת לנו את הלחימה - כאמנות.

 

 

הבנה של גוף משוחרר, יציב, הקפדה על נשימה נכונה ובאמצעות כל אלו הפקת כח ממלא הפוטנציאל של הגוף: הן בצד החכמה ללכת עם ולא נגד הכוח - הסוד הרך / הפנימי של הלחימה!

 

כל אומנות לחימה צריכה להתחיל מהפשוט למורכב: מה"חיצוני"  / "קשה", ל"פנימי" / ל"רך" :

תנועה, הגנה והתקפה בסיסיים הם תרגול שראשיתו במיומנויות גופניות גרידא.

היה וישכיל המתרגל להבין ולהתמיד, יביא אותו התרגול הבסיסי אותו הוא מבצע מקדמה דנא (לאחר פיינ-טיונינג של המרכיבים שהוזכרו) אל רמות גבוהות יותר בהן קיים תהליך המזכך את אמנות הלחימה הקשה / חיצונית לכדי אמנות רכה ופנימית.

כל ניסיון לבודד בתהליך את הקשה מהרך – את החיצוני מהפנימי, מתוך שאיפה ליצור את "הדבר האמיתי והנכון" אינו יותר מגימיק שיווקי ומסילוף דרכה האמיתית של אמנות הלחימה.

 

ערכים מוספים חשובים בצד הלחימה, כגון טיפוח הבריאות הגופנית והשקט והיציבות הנפשית,

הן תוצר של עשייה יומיומית הנדרשת בכל אומנות לחימה כבר מהבסיס. כל אלו הינם הנם חלק בלתי נפרד מאותה מיקשה אחודה של תרגול תנועתי ולחימתי המצוי בבסיסה של כל אמנות לחימה...

 

שיטות / בתי ספר / מורים שונים: מציעים לתלמיד דרכים מגוונות להגיע אל המטרה - אליה חותרים כולם!  על התלמיד להבין כי לא ב"מה" אלא ב"איך" נעוץ ההבדל וכל שנותר לו: הוא לבחור את הנתיב שהכי מתאים לו אישית – כדי להגיע אל המטרה.

ההכרה כי האמת אינה מצוייה בידי מקום / גורם אחד ויחיד, הנה עוד מפתח בצרור המפתחות הפותח

בפנינו דלת להבנה אמיתית של דרך אמנות הלחימה.

 

 

 

 

יובל נחמקין  2004